פסק-דין בתיק ת"א 55223-05

עובדות

1.         התובעים הינם בעלי זכויות חכירה במקרקעין, הידועים כמגרש 91 בשכונת הבנים (להלן: "המגרש") בקיבוץ שדה נחום (להלן: "הקיבוץ"), מכוח הסכמים שחתמו עם הקיבוץ ועם מינהל מקרקעי ישראל (נספח א לתביעה). הנתבעת 1 היא הקבלן בתחום הבניה והתשתיות (להלן: "הקבלן").  הנתבעת 2 שימשה כמפקחת מטעמו של הקבלן (להלן: "החברה המפקחת"). הקבלן שלח הודעת צד ג' לא.ב תכנון חברה קיבוצית לאדריכלות ייעוץ והנדסה בע"מ, מתכנן הבית (להלן: "המתכנן").

2.         ביום 27.7.1998 נחתם בין התובעים לקבלן הסכם לפיו התחייב הקבלן לבנות בית מגורים על המגרש, לרבות ביצוע התשתיות הדרושות לצורך כך (נספח ב' לתביעה). על פי האמור בתביעה, זמן קצר לאחר קבלת החזקה בבית (בשנת 1999) התגלו בו ליקויים רבים אשר גרמו לירידת ערכו. למרות פניות חוזרות ונשנות לקבלן, הליקויים לא תוקנו ועל כן לא היה מנוס מהגשת התביעה שלפניי.

שווי עלות התיקונים על פי חוות דעתו של המהנדס אליעזר גוכמן (נספח ג' לתביעה) מסתכם בסך 122,394 ש"ח, שווי ירידת הערך על פי חוות דעתו של השמאי אלי סידאוי מסתכמת בסך 51,900 ש"ח (11,160 דולר נכון ליום הגשת התביעה, נספח ד'), שווי עלות תיקונים נוספים על פי קבלות שצורפו 5,365 ש"ח (נספח ה' לתביעה) והוצאות המומחים בסך 4,446 ש"ח (נספח ו' לתביעה), ובסך הכל - 184,105 ש"ח.

3.         הקבלן טען בכתב הגנתו כי לתובעים נמסר בית ראוי למגורים, ובכל מקרה, מדובר בליקויים זניחים, אשר ניתן היה לתקנם על סמך קביעתו של קבלן אובייקטיבי. התובעים דחו הצעה ברוח זו ובכך פגעו בזכותו המהותית להקטנת נזקיו.

בתמיכה לכתב ההגנה, צורפה חוות דעתו של האדריכל יצחק לזר (נספח א' לכתב ההגנה), לפיה שווי עלות התיקונים הוא 3,000 ש"ח וכפועל יוצא מכך, ברי כי לא נגרמה כל ירידת ערך לבית.

החברה המפקחת הצטרפה לטענות הקבלן בכתב הגנתו, ולחילופין, טענה כי אם ישנם ליקויים, הרי שאלה באחריות הקבלן.

4.         הקבלן גם שלח הודעת צד ג' לא.ב. תכנון חברה קיבוצית לאדריכלות ייעוץ והנדסה בע"מ (להלן: "המתכנן"), מכוח הסכם שנחתם ביניהם ביום 19.5.1998, לפיו התחייב המתכנן לבצע את תכנון הבית בנאמנות וברמה מקצועית נאותה (נספח א' להודעה). המתכנן הצטרף לטענות ההגנה של הקבלן ובכתב ההגנה שהוגש מטעמו, הכחיש באופן כוללני את חבותו.

5.         נוכח הפער העצום בין חוות הדעת, מונה תחילה המהנדס ד"ר אביגדור פורת כמומחה מטעם בית המשפט, אך בעקבות פניות הצדדים (החלטת כב' השופטת ניב מיום 6.4.2006), בית המשפט ביטל את מינויו ומינה תחתיו את יוסף גולדקלנג  כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").

6.         המומחה  נתן  שתי חוות דעת. בחוות דעתו מיום 15.4.2007 (להלן: "חוות הדעת הראשונה") קבע כי עלות התיקונים מסתכמת בסך  17,050 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק (מתוך סכום זה 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ מתייחס לשיקום רצפת האמבטיה של הילדים). על סכום זה יש להוסיף את שכר טרחת פיקוח הנדסי בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. המומחה העריך את משך ביצוע התיקונים ב-10 ימים וקבע כי אין צורך לפנות את הדיירים במהלך ביצועם. בחוות דעתו מיום 17.1.2008 (להלן: "חוות הדעת השניה"), קבע המומחה כי יש לאמוד את ירידת הערך בסך 10,000 ש"ח בגין ליקויים שלא ניתנים לתיקון.

7.         התובעים והקבלן היפנו שאלות הבהרה למומחה, ולמרות תשובותיו, ביקשו לזמנו לחקירה (פרוט' מיום 15.7.2009). המומחה נחקר ע"י ב"כ התובעים בלבד. בחקירתו הנגדית לא הוסיף או שינה דבר מהאמור בחוות הדעת ובתשובותיו לשאלות הבהרה (פרוט' מיום 1.9.2010).

8.         לאחר חקירת המומחה, הגיעו הצדדים להסכמה כי פסק הדין יינתן על סמך החומר הנמצא בתיק (ללא הגשת תצהירים) ולאחר הגשת סיכומים קצרים.

דיון

9.         אין מחלוקת ממשית לגבי הסכומים וחלוקת האחריות כקביעת המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות הבהרה: הקבלן ישא בסך של 11,610 ש"ח, החברה המפקחת בסך 9,600 ש"ח והמתכנן בסך 840 ש"ח.

בסיכומיו טען הקבלן כי איננו צריך לשאת בעלות של 5,000 ש"ח בגין תיקון חדר אמבטית ילדים, כמפורט בחוות הדעת, שכן סכום זה לא נתבע ולא הוגשה בקשה לתיקון התביעה לאחר הגשת חוות הדעת. מעבר לאמור לעיל, אין גם לחייבו בעלות נוספת של 30% בגין ביצוע התיקונים ע"י קבלן פרטי, שכן ניתן היה לבצעם ולחסוך את ההתדיינות של ניהול ההליך. עוד הוסיף הקבלן כי בשל הפער העצום בין סכום התביעה וקביעותיו של המומחה, יש לשקול חיוב התובעים בהוצאות. החברה המפקחת והמתכנן הצטרפו לטענות הקבלן בענין ההוצאות.

10.       חובתם של התובעים להקטין את נזקם וכפועל יוצא מכך, זכותו של הקבלן לתקן את הליקויים (ע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ופיקוח בע"מ נ' דני סלמן ואח' (פורסם בנבו). טענת התובעים, כי פנו והתלוננו פעמים רבות וכי הקבלן זלזל בפניותיהם ולא פעל לתיקונם של הליקויים, איננה מעוגנת במסמכים שצורפו לכתב התביעה. התובעים לא הוכיחו כי נתנו לקבלן "הזדמנות נאותה" וכי עשו את אשר לאל ידם על מנת להקטין את נזקם (בר"ע 4071/02 זהבה סיידוף נ' יונתן אלה, חברה לבניה בע"מ, סא(2) 550, ת"א 1512/94 אלייקים ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, נז(1) 451). ההיפך הוא הנכון כבר בכתב ההגנה טען הקבלן כי הציע למנות מומחה אובייקטיבי על מנת לחסוך בעלויות, אך התובעים העדיפו לפנות לערכאות.

הייתי צריכה לאפשר לקבלן לתקן את הליקויים המפורטים בחוות דעתו של המומחה, אלא שבשל הזמן הרב שחלף, ועל מנת לשים סוף למחלוקת שבין הצדדים, אני מחייבת את הצדדים לשלם (על פי הסכמתם), את הסכומים הנקובים בחוות הדעת, ללא עלות נוספת בשיעור 30%, אשר היתה נחסכת לו ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים. כך גם באשר לסך של 3,225 ש"ח בגין נזקי רטיבות במקלחת, אשר לא הוכח כי התובעים פנו לקבלן קודם לכן וביקשו ממנו לתקן נזקים אלה, וזה האחרון סרב.

הרחבת חזית    

12.       הקבלן גם צודק כי הליקוי בחדר אמבטיית ילדים, המוזכר בחוות דעתו של המומחה, איננו נכלל בכתב התביעה ומשלא הוגשה בקשה לתיקון התביעה לאחר מתן חוות הדעת, הוא מהווה "הרחבת חזית". אכן, הצדדים יכולים להסכים באופן מפורש או משתמע כי קביעותיו של המומחה לענין הליקויים ושווים, יחליפו את הנטען בכתבי הטענות ובית המשפט יתן נפקות להסכמה כזו (ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, נ(2) 858, 866). אך משאין הסכמה כזו במקרה דנן, התובעים היו צריכים לבקש את תיקון כתב התביעה, והיו רשאים לעשות כן אף ללא נטילת רשות (תקנה 136 לתקסד"א, התשמ"ד-1984, ת"א (י"ם) 82/94 עלי מוחמד פנון נ' מדינת ישראל, תק-מח 96 (3), 784). ב"כ הקבלן הסכים לחקירת המומחה כפוף לטענה בדבר הרחבת חזית, ואף בשלב זה לא התבקש התיקון, ועל כן אני דוחה את דרישת התובעים לפיצוי בפריט נזק זה.